<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יונתן בן עמרם</h1>
<h2>דף ח.</h2>
רבי יונתן בן עמרם. חסיד גדול היה. גרסינן בהשותפין, רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא ובעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכות בעלי הגדות, אבל לא עמי הארץ, דחק ונכנס יונתן בן עמרם, אמר לו רבי פרנסיני אמר לו בני קרית וכו', עד אמר לו ובמה אפרנסך אמר לו שימני ככלב שימני כעורב פרנסיה. וברמז חכמה השיח ועלהו לא יבול רמז לו כלב ועורב שחס עליהם הקב"ה כפירוש רש"י ורב ניסים גאון. כדאיתא כלפי שלהי שבת [קנ"ה ע"ב] דרש רבי יונה אפיתחא דבי נשיאה יודע צדיק דין דלים, יודע צדיקו של עולם ברוך הוא שהכלב מזונותיו מועטין וכו'. וכן עורב זה שאינו מכיר ילדיו כשהן אפרוחין לפי שהן לבנים והוא אכזרי עליהן והולך מהן. ובעל הרחמים ברוך הוא גזר על צואתם שנעשה מהן יתושין ופורחים כנגד פיהם ומתפרנסים עד שמתחילים להשחיר. כדאיתא בויקרא רבא [כ"ב] במעשה דרבי שמעון בן חלפתא שהיה בעל מעשים.
בפרק [השותפין] לאחר שיצא וכו' ישב רבי ודאג שמא נתן פתו לעם הארץ. אמר לפניו רבי שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה [ליהנות] בכבוד התורה. בדק אחריו ומצא כדבריו. ואמר רבי יכנסו הכל. אלא שיונתן בן עמרם הוצרך למזונות מן הצדקה. אלא שהיה ערום ביראה וסבור שמא יש הרבה שהם חכמים ואין רוצין ליהנות בכבוד התורה. והערים בכך כדי שיהיה רבינו הקדוש נותן לב על כך שהיה מכירו וכן עשה. ותימה אם סבר רבי דאסור לפרנס עם הארץ, שהרי התורה הזהירה על גר תושב [ויקרא כ"ה] וחי עמך, ישראל לא כל שכן. וכן לקט שכחה ופיאה ומעשר עני לכל אדם. אם תרומה אסרו לתת לכהן עם הארץ משום עור לא תתן מכשול וכאילו הנותנה גורם לה טומאה. אבל חולין מנין שאסור לתת לעם הארץ. באלו עוברין גרסינן [פסחים מ"ט ע"ב] תניא אמר רבי עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה וגו'.
